ביטחון דרך הקואליציה

הדפוס קבוע מאז שנות ה־90: ש״ס בקואליציית ימין תומכת בהחלטות קבינט, נמנעת מסיסמאות קצה על סיפוח או נסיגה, ושומרת גמישות כי ציבור הבוחרים שלה — חרדים ספרדים ומסורתיים — מגוון יותר ממפלגות ההתיישבות. אין לה שר במשרד הביטחון ואין מסמך מבצעי. הניהול נשאר אצל ראש הממשלה ואצל צה״ל; הקול של ש״ס הוא קול קואליציוני.

כשהברית נשברת, נגמר גם האוטומט הביטחוני. ב־16 ביולי 2025 החליטה מועצת חכמי התורה על פרישת המפלגה מהממשלה אחרי צווי הגיוס; השרים יצאו, וההצבעות בכנסת הפכו למשא ומתן. ביוני 2026 אמר דרעי ב"ערוץ 14" שש״ס ויהדות התורה "לא יפרקו את השותפות עם הימין" למרות משבר הגיוס. ב־16 ביולי 2026, אחרי בליץ החקיקה, אמר ל"כיכר השבת": "אנחנו תומכים בנתניהו, נקודה". שני המשפטים מתארים אותו דפוס: הביטחון הולך עם הברית, לא לפניה.

השפה הביטחונית של ש״ס עוברת דרך כותל, בתי כנסת ומקומות קדושים — לא דרך עלייה להר הבית. הרב עובדיה יוסף, כרוב פוסקי הספרדים והחרדים, אסר עלייה להר מחשש טומאת מת. בניגוד לעוצמה יהודית ולחלק מהציונות הדתית, ש״ס אינה הופכת ביקורים בהר לסעיף קמפיין. הסטטוס־קוו בהר, כפי שהממשלה מנהלת אותו, אינו דגל שלה.

ההגנה על הכותל, על בתי הכנסת בערים מעורבות ועל חופש התפילה היהודי היא הנוסח שחוזר. זו אינה תוכנית מבצעית מול חיזבאללה או איראן. זו מסגרת שבה ש״ס יכולה להצביע עם הימין בלי לאמץ את קו בן גביר על ההר, ובלי לאמץ את קו גולן על אופק מדיני. מי שמחפש שינוי בסטטוס־קוו בהר לא ימצא אותו אצל דרעי.

בקיץ 2026 נפתח קרע גלוי. לפי דיווחי "הארץ" ו־Times of Israel, הרב יצחק יוסף — הראשון לציון לשעבר ובנו של מייסד ש״ס — הביע אכזבה מכך שהקואליציה לא העבירה פטור מלא מגיוס, ורמז שלא שלל שותפות עם ישר של גדי איזנקוט אם יינתן מענה הלכתי. בשיחה שדווחה בגלי צה״ל אמר ש"איזנקוט יהודי חם" ושאפשר לבטוח בו; על נתניהו אמר ש"אין סיכוי שיתהפך". דרעי, לפי אותם דיווחים, נזף בו.

ב־7 ביולי שלח יוסף מכתב לדרעי ודרש לתמוך בחקיקת הקואליציה — כולל חוק התקשורת של קרעי — "כדי לא לסכן את חוק לימוד התורה". לפי הג׳רוזלם פוסט כתב ש"אין מקום לדחייה". ב־20 באוגוסט הגיע דרעי לביתו של יוסף. הרב משה מאיה קבע את יוסף כ"ממשיך מורשת מרן". נקבע מפגש קבוע בימי שישי. אחרי הפיוס חזרה ש״ס לקו אחד: חקיקת פטור לפני הבחירות, ותמיכה בסדר היום הקואליציוני תמורת חוק היסוד וחוק הכשרות. הביטחון, גם כאן, היה מטבע במשא ומתן — לא מצע נפרד.

במלחמת חרבות ברזל דיברו רבנים במפלגה בשפת פיקוח נפש על עסקאות חטופים, לעיתים בפתיחות רחבה יותר מעוצמה יהודית ומהציונות הדתית. זו לא הייתה מדיניות כתובה. הרב עובדיה יוסף פסק בעבר שאם ראשי הצבא והממשלה קובעים שהחזרת שטחים תרחיק מלחמה — מותר, כי אין דבר העומד בפני פיקוח נפש. היישום הפוליטי היה גמיש: ש״ס נמנעה בהסכם אוסלו א׳, הצביעה נגד אוסלו ב׳, והתנגדה להתנתקות 2005.

דרעי עצמו הודיע בוועידת ש״ס, לפי "ישראל היום", שקיבל "הודעה סופית שהעסקה יוצאת לדרך". כל החטופים החיים הושבו ב־13 באוקטובר 2025; גופתו של רן גואילי ב־26 בינואר 2026. הנושא ירד מסדר היום המבצעי. נותרה שאלת האחריות ל־7 באוקטובר. ש״ס התייצבה עם נתניהו נגד ועדת חקירה ממלכתית, ועם קידום ועדה שחבריה ממונים פוליטית — כחלק מהדיל של יוני 2026. האופוזיציה תיארה את זה כהתחמקות; ש״ס — כהגנה על הלחימה מפני משפט פוליטי. שני התיאורים מופיעים במקורות.

ביטחון אצל ש״ס הוא נספח לברית: תמיכה מדינית תמורת תקציב, חינוך עצמאי והסדר גיוס. מי שמחפש מתווה לפירוז עזה או לפירוק חיזבאללה לא ימצא אותו אצל דרעי. מי שמחפש שותף יציב לממשלת ימין בסוגיות מדיניות — כן, במחיר סעיפי הדת והגיוס. הרב יוסף בירך חיילים בבסיסים במלחמה ואמר באוגוסט 2026 "אנחנו אוהבים את החיילים"; הוא לא קרא לבחורי ישיבות להתגייס. הפער הזה הוא העמדה, לא סתירה שצריך ליישב במצע.