שירות לכול — בלי פשרה

לפי הפרסום ב"זמן ישראל" על בסיס אתר ישר, בכל מחזור גיוס תוקצה דחייה של שנה ללימוד תורה לעד 3% מהצעירים — "עילויים" לפי קריטריונים חיצוניים, לא לפי רבני המפלגות. שיעור הפטורים בכל מחזור לא יעלה על 30% מבוגרי הישיבות החרדיות בגילאי 18–26. מי שפטור ידווח נוכחות בישיבה בשעון ביומטרי שלוש פעמים ביום, בלימודים של לפחות 45 שעות בשבוע, בלי עבודה במקביל.

תוקם מנהלת גיוס כגוף עצמאי — בלי השפעה רבנית, מגזרית או קהילתית — שתחליט מי לצבא, מי לשירות לאומי ומי לפטור. איזנקוט אמר בדימונה ב־6 ביולי ש"חרדים לצה״ל וערבים לשירות לאומי". ביוני הציגה המפלגה הרחבת שירות אזרחי לחברה הערבית, לצד קבינט פשיעה בראשות ראש הממשלה ובהובלת יורם כהן.

מי שלא שירת, הפר צו, הפך לעריק או משתמט — לפי המתווה שפורסם: בלי רישיון נהיגה עד גיל 26, בלי מלגות, בלי יציאה מהארץ, בלי הוזלת דיור ממשלתית, בלי סיוע במעונות, בלי הנחות בתחבורה ובמס. זו חריפות שמבדילה את ישר גם מנתניהו (שמחפש נוסחה שתחזיר את ש״ס) וגם ממפלגות שמוכנות ליעדי גיוס סמליים.

בלי ש״ס ויהדות התורה אין 61 מימין. בלי פשרה על הגיוס קשה לבנות קואליציה עם גוש נתניהו. ישר מצהירה שהיא מוכנה לממשלת מרכז ציונית — לא לממשלה שמשמרת פטור. מתן כהנא ואלעזר שטרן ברשימה מחזקים את הקו מתוך היכרות עם הצבא והדת. הרב יוסף רמז בקיץ שאולי יש מרחב מול איזנקוט; אחרי הפיוס עם דרעי ש״ס חזרה לנתניהו. איזנקוט לא שינה את המתווה.

ב־6 ביוני, ב"פגוש את העיתונות", נשאל איזנקוט למה באתר המפלגה הופיע תחילה ששיעור הפטור לא יעלה על 30% מבוגרי הישיבות, ובאותו ערב הוחלף ל־3% מכלל המחזור. הוא אמר שארבעת העקרונות לא השתנו: גיוס לכלל האזרחים, ביטול הפטור ההיסטורי, הטבות למשרתים וסנקציות למשתמטים, ו־3% במחזור שנתי. לדבריו השינוי בניסוח נועד כי היריבים הציגו את ה־30% כ"פטור". המראיין שאל אם זה לחץ ציבורי ובנט צודק שהוא משנה עמדות; איזנקוט השיב שקשה להגיד עליו שהוא משנה עמדות בגיוס.

ב־30 ביוני, בהשקת הקמפיין, חזר המתווה: "הזכויות יינתנו על בסיס הערך הציוני — מי שמשרת, מתוגמל". רק 3% מכל מחזור שנתי יקבלו דיחוי לשנה; משתמטים יהיו נתונים לשלילת הטבות ולסנקציות פליליות. בנט מדבר על 20 אלף חיילים נוספים ועל ברז לחינוך חרדי. ליברמן על 100% בלי מכסת עילויים. ש״ס ויהדות התורה על חוק יסוד לימוד תורה. ישר מציבה מספר, שעון ומנהלת — ומבקשת להיבחר על זה.

מהצד החרדי: שעון ביומטרי בישיבה הוא השפלה, מנהלת בלי רבנים היא כפייה, וסנקציות על רישיון ודיור הן ענישה קולקטיבית למשפחות. גפני ודרעי מציגים את המתווה כמלחמה בתורה, לא כשוויון. מהימין הקואליציוני: מי שנועל את עצמו מול החרדים לא ירכיב ממשלה, והמתווה הוא סיסמת אופוזיציה.

מהצד התומך: אחרי צווי בג״ץ, אחרי מלחמה ארוכה ואחרי שממשלת נתניהו לא העבירה חוק גיוס שעומד בבג״ץ — מספרים עדיפים על "הסדרה". מילואימניקים שומעים בזה סוף לפריבילגיה. כהנא ושטרן מביאים ניסיון ממשרד הדתות ומהצבא. המחלוקת אינה אם לגייס, אלא אם 3% ומנהלת עצמאית הם תוכנית או תעמולה. המקורות מציגים את שני התיאורים.