ניסיון הקבינט

ב־11 באוקטובר 2023, חמישה ימים אחרי הטבח, הצטרף המחנה הממלכתי לממשלת החירום. גנץ ואיזנקוט ישבו בקבינט המלחמה המצומצם לצד נתניהו וגלנט. ב־18 במאי 2024 הציב גנץ שישה יעדים עד 8 ביוני: השבת החטופים; מיטוט חמאס, פירוז ושליטה ביטחונית ישראלית; מנהלת אמריקנית־אירופית־ערבית־פלסטינית שאינה חמאס ואינה עבאס; השבת תושבי הצפון עד 1 בספטמבר; ברית מול איראן כולל נורמליזציה עם סעודיה; ומתווה שירות לכול. נתניהו דחה את האולטימטום. ב־9 ביוני פרשו השרים. כל החטופים החיים הושבו ב־13 באוקטובר 2025; רן גואילי ב־26 בינואר 2026. הוויכוח נשאר על אחריות ועל עיתוי.

גנץ מציג את הפרישה כסירוב להמשיך במלחמה בלי תוכנית. מבקריו — בליכוד ובאופוזיציה — אומרים שהקבינט המשותף נכשל במשותף, ושגנץ ישב ליד השולחן בשמונה החודשים הקריטיים. בריאיון לוואלה ב־27 באוגוסט 2026 אמר: "גדי וחילי ישבו עם נתניהו, ורק אני נושא את הכתם". איזנקוט הקים בינתיים את ישר; טרופר עבר לבית ציוני.

בריאיון לחדשות 12 ב־20 ביוני 2026 אמר גנץ ש"צריך להיות בלבנון, לשלוט על הצירים": להילחם בחיזבאללה, לדבר עם ממשלת לבנון על הסדר כשחיזבאללה חלש ואיראן מנותקת, ולהבטיח שאין איום ישיר על היישובים. הוא מתח ביקורת על נתניהו שלא ניתק בין זירת לבנון לזירת איראן. בריאיון לג׳רוזלם פוסט ב־20 באוגוסט מנה אתגרים מתמשכים באיראן, בלבנון ובעזה, ואת אזהרת צה״ל על מחסור בכוח אדם — "רק ממשלה ציונית רחבה" תוכל לטפל בזה.

היעדים שחזר עליהם באוגוסט: להשיב חוסן פנימי ולכידות ציבורית לעשור הביטחוני הבא, לחזק את צה״ל, ולשקם שיתוף פעולה אפקטיבי עם ארצות הברית. אין מצע עצמאי מול גרעין איראני מעבר לשמירה על חופש פעולה, ואין מתווה מספרים לגודל הסדיר כמו אצל איזנקוט. הביטחון אצלו הוא ניסיון הקבינט והרמטכ״לות — לא טבלת סדר כוחות חדשה.

איזנקוט הודיע ביוני 2025 על פרישה מהמחנה הממלכתי והתפטר מהכנסת בתחילת יולי. ב־16 בספטמבר 2025 הקים את ישר. סער התפצל במרץ 2024 והתמזג לליכוד. חילי טרופר הודיע לגנץ ב־3 במאי 2026 ש"השפעה משמעותית אינה אפשרית יותר"; אחר כך חבר לבית ציוני עם יועז הנדל. נשארה כחול לבן כמעט כסיעת יחיד.

מגעים לאיחוד עם דדי שמחי, הנדל או איילת שקד לא הבשילו עד תחילת ספטמבר. הרשימות נסגרות ב־9 בספטמבר. גנץ אמר בוואלה ששום דבר לא יזיז אותו מהמקום הראשון, ושדרישה לפרוש "כדי לא לבזבז קולות" אינה לגיטימית. ביוני דיווח N12 שאיחוד גנץ–שמחי–הנדל היה מקבל בסקר 5 מנדטים. באוגוסט דיווח וואלה שבכירים באופוזיציה הציעו לגנץ תפקידים מחוץ לכנסת תמורת פרישה; מכחול לבן נמסר שלא הייתה הצעה כזו.

תומכיו מצביעים על רמטכ״ל 2011–2015, שר ביטחון בממשלת האחדות ובממשלת בנט–לפיד, וחבר קבינט מלחמה. לדבריהם, הניסיון המבצעי והממלכתי הוא מה שנשאר אחרי שהשותפים עזבו. ביוני 2026 אמר שנתניהו "צריך ללכת הביתה" ו"אחראי למה שקרה פה"; באוגוסט אמר לג׳רוזלם פוסט שלא ייתן לנתניהו את הקול ה־61.

המבקרים אומרים שהמותג הוא שאריות: שלוש מערכות בחירות ב־2019–2020 בלי הכרעה, כניסה לממשלת נתניהו ב־2020 בניגוד להתחייבות, ממשלת בנט–לפיד שהתפרקה, ופרישה מהקבינט בלי לשנות את מהלך המלחמה. איזנקוט אמר אחרי הפרישה שהרעיון היה נכון והביצוע נכשל. גנץ משיב שאיזנקוט "חותר להכרעת גוש" והוא עצמו מבקש אחדות שתמנע מלחמת אחים. שני התיאורים מופיעים במקורות; אין כאן הכרעה.

ב־27 באוגוסט פרסם גנץ פנייה למפלגות שהוא מכנה "הגוש השלישי" להתאחד לקראת 27 באוקטובר: "רק ממשלה ציונית רחבה תעמוד חזקה". טיימס אוף ישראל ציין שאף אחת מהן לא עברה את הסף בסקרים עד אז. ארדן אישר מגעים; האיחוד לא יצא לפועל. גנץ אמר בוואלה שממשלת שינוי צרה נקרעה וממשלת ימין "על מלא" מסוכנת, ולכן אחדות היא "הפתרון היחיד".

ביוני 2020 נכנס לממשלת קורונה עם נתניהו כשר ביטחון; הרוטציה לא התממשה. ב־2021 נשאר שר ביטחון אצל בנט ולפיד. את שתי הכניסות הוא מציג כחובה ביטחונית. מבקריו מציגים אותן כדפוס: אחדות שמשאירה את נתניהו בשלטון.